היום הייתי בטיול בכרמל ומתתי לעדכן מהדרך אבל לא היה לי אינטרנט ולפעמים גם לא קליטה
בהתחלה היה חרא
אחר כך כבר שלפנו מצלמות ופרצופים וניהנתי
עשיתי 110 תמונות וכמה סרטונים של חברה שלי צורחת על גשר
חסרנו הביתה כל השכבה אכלנו פיצה (כמו כל אפטר טריפ שלנו)
ואז הגעתי הביתה
היה לי כל כך הרבה לספר
כמובן שאף אחד לא באמת הקשיב וכולם תקועים בטלפון
לא רוצה להיכנס לריבים שלנו
ולא בגלל מי מנצח -.-
עכשיו אני בחדר כועסת
כותבת את הפוסט הזה
אני רוצה לעשות
אבל אני יודעת שדמי תכעס
נמאס לי מהם
מה אני אצטרך לעשות כדי שהם ישימו אלי לב רגע אחד?
גם בפעם הזאת כשאמרתי לאימא שלי "אימא אני חותכת כבר שבוע ואני צריכה עזרה" היא צחקה ובקושי האמינה
אז כן קשה לי עם ההורים שלי
אני צורחת עליהם כמו משוגעת כדי שישימו לב אלי
הם קוראים לי צומי, רגשי, שמנה, משוגעת, מושפלת
כן אני חתכתי לא פעם בגללם
כן רוב היומן שלי עליהם
אני די בטוח שאני אהיה בתולה במוות שלי והמבין יבין למה
אז כן
יש לי אחלה הורים
שאני צריכה להתחנן להם שנתים רק שישלימו לי אלף שקל למחשב וכבר שהיה לי הכול לחכות עוד איזה מאה שנה עד שיקחו אותי
שאני חורצת על הקיר מתחת לשולחן "אין לי אימא" מרוב עצבים עליה
שאני חותכת בגללם
אז איך אמרתי?
אחלה של הורים:\







